בסלון הלבן/רות אלפרן בן-דוד

הפואמה פורסמה ב"עתון 77" שנה כד' גליון 243 אייר תש"ס, מאי 2000

בסלון הלבן, של אליק ומרים,
אנחנו מתגרדים.
*
ריב אייזן, ריב אייזן, ריב אייזן, ריב.
ריב אייזן, ריב,
ריב אייזן, ריב.
הילדים של גאטו קובנה נפגשים.
*
החלונות צלובי קרשים,
רק הכחולים האפורים של ברגנר
והפומפייה
והחורים.
*
ריב אייזן, ריב.
ריב אייזן, ריב.
*
הציפורניים ורכות הכריות -
כבר תולעים על הרצפה הלבנה,
אנחנו מתגרדים בצל תפאורת פומפייה.
הללויה.
*
חורי ברזל משוננים,
במסרקות ברזל אנחנו מתגרדים
ואין זועק "אחד",
ואין לוחשת "שמע",
רק מתגרדים לנו ומספרים
איכה
*
בדכאו ובשטוטהוף ובגאטו, בדרכים
ובבתי היתומים ולחסדי זרים...
שברים שברים ואין תרועה.
שותים קפה, אוכלים עוגה,
מילים
*
ומהקיר עיניים - בארות שחורות
ללא מגן ריסים,
פקוחות עלינו, מפקחות,
בדרך אל האין,
עין דמעות.
*
חצי מאה. יובל אבל, אבל אני -
"אהבתי את אבי ואת אמי".
האוזן אל הפתח רצועה להאזין
מה עוד
מנפנפים.
*
קופים קטנים מיותמים,
פולים כינים ומתחככים...
משתחזרים לאט, לאט, כמו
ריצפת מוזאיקה עתיקה,
אלא שהמסגרת חסרה לנו
והתשובה
*
ריב אייזן, אנחנו מתגרדים...
*
זוכרים ושוכחים ונזכרים
הכובעים עם האוזניים הסרוגות,
המעילים, הצעיפים והכפפות
(אותן - היו קושרים בשרוך,
לבל יאבדו
ומשחילים לתוך השרוולים...),
האינגבערלאך, הטייגאלאך,
הפליגאלאך, הלעבערלאך,
המנגלים ביום העצמאות,
הנכדים
*
הכל היינו כבר,
הכל היה,
גם אמהות וגם אבות ללא דוגמא,
עכשיו אנחנו מתגרדים.
מים רבים לא יכבו אותה
ונהרות
*

רות אלפרן/ בן-דוד.

טבריה. 5-15 לאפריל 2000.