רות בן דוד בת בצלאל והדסה אלפרן נולדה בתל-אביב בשנת 1936, הוריה של רות יצאו לקובנה ליטא בשנת 1938 ומשם כבר לא חזרו. רות ניצלה בתקופת השואה אך הוריה ובני המשפחה האחרים שהיו עימה לא ניצלו, רות עלתה לישראל בשנת 1947. היא חיה בטבעון מאז שנת 1959 עם משפחתה. בגיל מאוחר החלה לכתוב שירים ופואמות. בבלוג זה היא מספרת על הכתיבה וקוראת פואמות שכתבה.
לסיפור החיים המפורט של רות לחץ כאן.

יום חמישי, 3 בדצמבר 2009

בסלון הלבן/רות אלפרן בן-דוד

הפואמה פורסמה ב"עתון 77" שנה כד' גליון 243 אייר תש"ס, מאי 2000
בסלון הלבן, של אליק ומרים,
אנחנו מתגרדים.
*
ריב אייזן, ריב אייזן, ריב אייזן, ריב.
ריב אייזן, ריב,
ריב אייזן, ריב.
הילדים של גאטו קובנה נפגשים.
*
החלונות צלובי קרשים,
רק הכחולים האפורים של ברגנר
והפומפייה
והחורים.
*
ריב אייזן, ריב.
ריב אייזן, ריב.
*
הציפורניים ורכות הכריות -
כבר תולעים על הרצפה הלבנה,
אנחנו מתגרדים בצל תפאורת פומפייה.
הללויה.
*
חורי ברזל משוננים,
במסרקות ברזל אנחנו מתגרדים
ואין זועק "אחד",
ואין לוחשת "שמע",
רק מתגרדים לנו ומספרים
איכה
*
בדכאו ובשטוטהוף ובגאטו, בדרכים
ובבתי היתומים ולחסדי זרים...
שברים שברים ואין תרועה.
שותים קפה, אוכלים עוגה,
מילים
*
ומהקיר עיניים - בארות שחורות
ללא מגן ריסים,
פקוחות עלינו, מפקחות,
בדרך אל האין,
עין דמעות.
*
חצי מאה. יובל אבל, אבל אני -
"אהבתי את אבי ואת אמי".
האוזן אל הפתח רצועה להאזין
מה עוד
מנפנפים.
*
קופים קטנים מיותמים,
פולים כינים ומתחככים...
משתחזרים לאט, לאט, כמו
ריצפת מוזאיקה עתיקה,
אלא שהמסגרת חסרה לנו
והתשובה
*
ריב אייזן, אנחנו מתגרדים...
*
זוכרים ושוכחים ונזכרים
הכובעים עם האוזניים הסרוגות,
המעילים, הצעיפים והכפפות
(אותן - היו קושרים בשרוך,
לבל יאבדו
ומשחילים לתוך השרוולים...),
האינגבערלאך, הטייגאלאך,
הפליגאלאך, הלעבערלאך,
המנגלים ביום העצמאות,
הנכדים
*
הכל היינו כבר,
הכל היה,
גם אמהות וגם אבות ללא דוגמא,
עכשיו אנחנו מתגרדים.
מים רבים לא יכבו אותה
ונהרות
*

רות אלפרן/ בן-דוד.
טבריה. 5-15 לאפריל 2000.

אין תגובות:

פרסום תגובה