רות אלפרן בן דוד קוראת את הפואמות שלה ומספרת עליהן

אפשר לצפות בסרטים כיחידות בודדות - לחצו על המלה פלייליסט מצד שמאל למעלה, ניתן לצפות במסך מלא לחצו על המסגרת בצד ימין למטה. במסגרת זו 9 סרטים. וביניהם רות קוראת מיצירותיה.  אפשר לעקוב אחר המלים בבלוג עצמו.

מעיל פרווה/ רות אלפרן בן-דוד

הפואמה פורסמה ב"עתון 77" שנה כג', גליון 231, ניסן תשנ"ט, מאי 1999

"כאן לעולם זה לא יקרה, את עוד תראי, כאן לעולם." דן פגיס. "אירפה, מאוחר".

ואת רצית מעיל פרווה...
פה, בין החמסינים והחלוצים?
*
אלוהים אדירים, אישה.
אִם הָיֹה, אם הייתה לָךְ לְהֶרֶף פרווה,
מי ייתן שהגיעה לדרזדן.
נִמְסְכָה בספלי חרסינה עדינה
וְאֻכְּלָה על בשרה של עלמה בהירה,
בַּרגע שבו היא קלטה
את זרעו של הבא לחופשה
ויופייך האפל, אש קרה, בעיניו הכחולות.
*
זה לא עוזר.
אִם את רוצה נקמה -
אז תגידי לי מה לעשות.
*
אני מתה להיות ילדתך הטובה.
את רצית שאחיה - אני עושה.
את רצית שאשיר - אני שרה תמיד, בלי סיבה.
יש לך מי שאיננה בוכה,
יש לך מי שצוחקת נורא.
"רות בן דוד - שירותי נקמה".
*
"שתהיה בן-אדם!", צעק אבא שלו, ברכבת משא
ונתן עוד דחיפה.
מה יצא?
ואולי הוא קרבן הצוואה
שנחרטה בְּדָם ואין לה נהנים.
***
"טוב לגור באוהל דל, על אדמת מולדת
מאשר בארמון פז, בגולה לשבת".
לא באים לכסות, רק לדאוג לכיבוי האורות.
ילדות בהיכל מתפתחות בשפתיים תפורות.
*
אבא ואמא "קדושים" כי "הלכו",
"אל הטבח", "כמו צאן", אבל הן גיבורות ועושות
ילדים למצעד החיים, חיילים לעשות לוויה
ושלא ייגמר לעולם, החול והים ורשרוש של המים.
***
צר לי וצר עולמי.
רוֹעַ גְבִישִי חד וקר, זה גבוה מדי ואני
רק מותחת קווים ונועצת סיכות,
מבריגה תוצאה אל סיבה
וחוקרת על איש ואישה.
אָנָה וָאָנֶה... וָאָנֶה וָאָנָה...
בין הרצינות שלו והַקַּלוּת שלה
לתנועת המטוטלת מיקצב של קינה.
*
"אמא שלך, רצתה מעיל פרווה".
"לאבא שלך לא הייתה עבודה".
*
היא רצתה - הוא נסע, הוא חזר - היא רָקְעָה...
לא רצו לְיָבֵּש פה ביצות וגם לא לַחֲלוֹת בקדחת ,
רק כמה נְגִיסוֹת קטנטנות...
אז גם שִינַּיִם תותבות?
*
כובע היה לָך, מבטיח רכוּת צללים,
רשת הייתה לו, חַדָּה תשבצים,
מַעֲלָה ריגושים בעיני הגברים
אש קטנה לחימום הידיים.
בעל היה לָך - חלום.
אינג'ינר מהעיר הגדולה
(אמרו שרדפת אחריו עד הלום,
אמרו שעשית ביופייך בעורמה),
חדר קטן על הגג של אילגובסקי,
כל הים התיכון
וילדה.
*
ואת רצית מעיל פרווה?
עלה תאנה לכסות, על ערוות חלומות.
***
הדסה פיליטובסקי מִלַזְדֵיי.
"ויי כמה,
שהיא הייתה יפה".
צועניה שחורה, איפה עכשיו
*
כְּשֶלָמְדוּ על נִצְחִיוּת הַחומר הייתי עֲמוּסָה
לְמַלֵּא חֶסרוֹנך שהלך
וְתָפַח בחזה.
אנ'לא יודעת מה קוֹרֶה
לְאֵפֶר מִתקרר וּמִתפזר ואיפה אַתְּ,
תגידי לי רק איפה את היום, בַּמֶה?
*
שקר! שקר מהלך בַּשְדֵרָה היפה!
פורח הלילך בחודש מאי,
גברים מפשילים מעילים על כָּתֵף
בהילוך טַוָסִי - אַתְּ לא שָם!
ביערות שלך כבר אין מרגניות
גם חווה'לה פזורת השערות,
כאילו שהאדמה בלעה אותה.
פרטיזנים של אֵל נקמות
יורים תִּפְרָחוֹת לְבָנוֹת
גַּרְגִּירַי דַּם אָדָם, את לא שם.
***
הדסה פיליטובסקי היפה.
הם שינעו לה את כל הפרוות שחלמה,
את כל הספרים, את כל כלי הנגינה -
אבל היא עוד המשיכה לשיר לי
כי "זה טוב אם שרים, גם כשרע"
ולחמה בַּשוּמה על לחיה השמאלית (קצת מתחת לאוזן),
כי "יופייה של אישה הוא הנשק שלה".
*

מתי פָּצְעָה בך הֲבָנָה?!
תני לי כניסה, תני לי דְרִיסָה, תני לי חֵלֶק בָּרגע הזה, תני מִכְוַת אהבה.
*
עיניך הביטו בָּראי, בעיני הזיקנה שאולי
לעולם לא תגיע.
צִינַּת נבואה מַרְעִידָה
את שוקיך ידעו אהבים, על הגג של אילגובסקי, ברחוב הירדן,
זרועותיך ידעו לנגן
לא ידעו
*
קרונות נָשְקוּ קרונות, נשקו קרונות, נשקו קרונות
וּשְפָתַי הקטנות אחרונות לך מכל אהבות.
*
בדרכים שבין דנציג לשטוטהוף, צלעת בנעלי גחלים
וכיבסת את שמלת הפסים במימי השלולית, שזימן אלוהים,
כי רבים רחמיו.
בין כינים לרעב דִּמְדְּמוּ בך
אימך שאופה לך עוגות דבש זהב.
אכזבות אהבות שהיו, נעלמו
כמו קצף חמים על חלב.
*
אף אחד לא היה ויופייך לא יָרָה.
זאת כבר לא הצגה של החוג הדרמטי,
אבל את מוכנה ליציאה הגדולה, גם ללא חזרה.
עוד רק רותי, שאין את יודעת את שְמָהּ
(גוזל מְפַרפֵּר בין כנפי השכינה),
תובעת אותך ואיננה מַרְפָּה.
*
לוּ נִשארתְ...
לו היית מְהַדֶּסֶת לָך שָם בַּשדֵרה,
שיהיה לך אפילו מעיל של פרווה...
לא נשארת ואני
מעפרת מילים רוחשות תולעים.
***

הדסה פיליטובסקי. אמא שלי.
כל דבר מזכיר לי,
שאין שום דבר שמזכיר לי אותה,
שאין לי בעיניים איך היא
אחזה בספל, איך היא
הסתרקה ואיך - היא אותי
*
אני הופכת את העיניים שלי פנימה
ועושה תרגילי הַזְכָּרָה.
שתי כלבות רעבות, מחפשות בעיי זיכרון.
מרימה, מריחה, משליכה
כל מה לא,
מסרבת למצוא
*
אם זיכרונות הם כמו נעליים -
אז אצלי העיניים הולכות יחפות.
***
פיליטובסקי הדסה, כתובת לא ידועה:
"שובי הביתה כבר. יש לך נכדה".
מי ישיר צימוקים ושקדים,
מי יקטוף כוכבים בשבילה
ואיך היא תדע איך חיים
ואיך היא תדע איך צדים
ואיך היא תדע כמה בושם לשים
ואורכּה הנכון של מכפלת,
שמבדיל בין גבירה לזונה.
*
אַת החבל הרך, שהולך וְנִכְרָך
בביתו של תָלוי, שֶבו אֵין מַזכירים. טבעון. סתיו 98.

לאבי בצל אל/רות אלפרן בן-דוד

הפואמה פורסמה ב"עתון 77", שנה כ"ו, גליון 264 אדר תשס"ב פברואר 2002

***
"ארבעים שנה למשפט אייכמן. בית הסופר מתכבד להזמינכם לערב ספרות לכבוד הוצאתו המחודשת של הספר "מול תא הזכוכית". ספרו של חיים גורי, המסקר את משפט אייכמן. יו"ר: הנשיא לשעבר יצחק נבון. יישאו דברים: השופט בדימוס גבריאל בך. פרקליט המדינה לשעבר, תובע במשפט. פרופ' דן לאור - דיקן הפקולטה למדה"ר, אוניברסיטת ת"א. פקד מיכאל גלעד (מיקי גולדמן) "המכה ה- 81". הסופר והמשורר חיים גורי. זמרה: אסתר וחיים רפאל. יוצאי סלוניקי, ניצולי אושוויץ, ישירו משירי המחנות. קריאה אמנותית גב' שמירה אימבר. יוקרנו קטעים מהסרט "המכה ה- 81". יום ראשון ו' בתשרי תשס"ב. 23.8.01 בשעה 20.30 בבית הסופר, באולם שבו התקיים משפט אייכמן. בית העם, רח' בצלאל 11, ירושלים. בשיתוף: משרד המדע התרבות והספורט. עיריית ירושלים - האגף לתרבות".

לאבי בצל אל
לאבי בַּצֵל, לאבי בְּצֶלם, לאבי באֵלֶם,
שלא הספיק ליֵישב תחת גפנו
ולא לשכב תחת תאנתו
ושבניו לא
כשתילי זיתים ושולחנו
הפך למריצה,
נושאת הרי נוצות ואורלוגין פגום ופמוטות
וצנצנות מרקחת, פומפיות ופיילעס,
דיוקנאות של סבתות עטופות פאצ'יילעס...(1)
-
בית הסופר מתכבד וכו'
לכבוד הוצאתו המחודשת של "מול תא הזכוכית",
המסקר את משפט אייכמן.
ישירו משירי המחנות ויקראו קריאה אמנותית.
-
ואנחנו קוראים וקורעים וכורעים.
ברחוב בצלאל, עיר קודשו,
בית העם, באולם
שבו התקיים משפטו,
בעולם בו הכל נעשה בדברו -
יש רחוב עשרת הרוגי מלכות,
יש קדושי השואה,
אין בצלאל בן שלום אבי רות.
-
אבי, אבי,
אתה הרי היית
מתקן את הבובות שלי,
בונה גשרים,
נסיך שתיקה.
אחת בלבד רעם קולך לא,
עכשיו קטגור מדבר מגרונו
וינועו אמות המילים.
-
אבא מה קרה לך?
דכאו מה עשתה לך?
-
חיים גורי, יפה הבלורית
ואבי ואני - מול תא מזכוכית.
מאוורר מזמזם,
שמי תקרה וּשְאֵלה
רודפת
שאלה
רודפת
-
האם,
גם ברגעיו האחרונים, הִרְעִים אסור:
"התולעים בצלם אלוהים!"?
-
אבי יודע טוב ורע.
אותך ואת התא וכל הנשמות הפועלות,
גררתי לקיסריה נופש עם המשפחה.
נא להכיר את בעלי, בתי, הנכדות שלי, אותי...
-
יותר מארבעים שנה,
ריחפתי במדבר שלי ללא מקור דמעה.
אטומה מִשְמוע, אסורה מִרְאות,
נשמרת מִלַקַחת לריאות.
-
ריח אבי כריח השדה ההוא
והמנחה - שהבל העלה.
ברוך הבא.
-
מספר החדר במלון הוא 006... (2)
זה שוב מקרה, או מישהו חמד לצון?
הספר מתהפך מתחת לכרית
לקראת בחינה תמידית.
-
האם, גם ברגעיו האחרונים,
חשש שאהיה במענים ולא במעונים?
קח, קח את בתך יחידתך והעלה אותה...
-


רעב וחולי וטרור ומלחמה.
שווא היו דבריך, שווא היה מותך
ואף על פי כן - אני צוואתך:
"ילדוֹת, זה אסור, זה כואב לה,
וגם הנמלה נבראה"...
סבתא דבר לא למדה.
-
אבי היפה.
תלתליו עשן דכאו,
פיח מדעים רוחניים עטור ראשך,
אני רוצה לשאול אותך
האם,
היית מתיר לבתך לבתר תולעים
---- לו נשארת.
-
"כי לקח טוב" וכו' (3) - הַשוֹאה.
דכולי בה.
כולם הופכים בה והופכים,
כולם ממשמשים ומשתמשים.
-
בשמה בנינו ונטענו וקירבנו עצם אל עצמה,
עד שהולדנו את יובל ואת תובל
וגם את קין...
בשמה אנחנו מבטיחים
-
פגרי זיתים והריסות בתים.
על במותנו הילדים .
לאן נוליך אותה?
-
אבי, אתה בתוך התא שלי, באש תמיד,
הבת שלך וחיים גורי, שכמעט
הֵשִיר מבט -
עדיין מול קירות זכוכית.
-
אדם משנברא - נברא.
באיזה צלם - זאת בחירה.
-
ארך אפיים
"אמן מגרמניה" (4)
שייף וגרע
איזה צלם יצא?
-
האם, ברגעיו האחרונים, הבין שנאה
מעכירה חייו של השונא
או מזככת נשמתו של הנשנא?
מה נקמתך, מה כפרתך, חליפתך, תושבחתך ונחמתך...
רק פטור ממנה את בתך.
זכור,
העמלק שלו כבד מדור לדור.
-
"מי רוצה שק קמח?!"..
הנכדות שלי אל משכבן הרך לישון
וארובות, של תחנת הכח,
מדליקות להן קסמי ארמון.
-
היה היו, לפני הרבה שנים,
רשע נורא, ואבא וילדה ותולעים.
עכשיו עוף, "הגמד סיפורון",(5)
לחפש סיפורים אחרים.
-
ורוח רעננת באה מן הים
וליסה כץ, (6) שבחרה
לבוא אלינו מאמריקה ולהבין
את ה"יוצאת להבראה" (7)
ובעלה, (8) בן של פליטים,
שמייצג בדין את המגורשים החדשים.
שתינו יין ואכלנו במיה...

רות אלפרן בן-דוד. אוקטובר 2001. טבעון.


1. פאצ'יילע - אידיש. מטפחת גדולה. כעין צעיף להתעטף בו.
2. 06 - מספר הלשכה שטיפלה במשפט אייכמן. אמור לסמל את אינותם של ששת המיליונים.
3. כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו. משלי ד', 2.
4. "המוות אמן מגרמניה". "פוגת-מוות". פאול צלאן. תרגום שמעון זנדבנק.
5. "מפנקסו של הגמד סיפורון". ספר לילדים מאת טובה הרשקוביץ.
6. "ליסה כץ היא זוכת פרס CAPS של מדינת ניו-יורק. שיריה נתפרסמו בכתבי עת שונים
תרגומיה של משוררים ישראלים יתפרסמו ב - Poetry International. מתגוררת בירושלים
מאז 1983 ומלמדת אנגלית באוניברסיטה העברית". (מתוך עיתון 77. גליון 242).
7. "יוצאת להבראה" - פואמה מאת רות אלפרן בן-דוד.
8 .שלמה לקר- עורך דין. מייצג את הפלשטינאים שגורשו ממערות מגוריהם בהר חברון.

בסלון הלבן/רות אלפרן בן-דוד

הפואמה פורסמה ב"עתון 77" שנה כד' גליון 243 אייר תש"ס, מאי 2000

בסלון הלבן, של אליק ומרים,
אנחנו מתגרדים.
*
ריב אייזן, ריב אייזן, ריב אייזן, ריב.
ריב אייזן, ריב,
ריב אייזן, ריב.
הילדים של גאטו קובנה נפגשים.
*
החלונות צלובי קרשים,
רק הכחולים האפורים של ברגנר
והפומפייה
והחורים.
*
ריב אייזן, ריב.
ריב אייזן, ריב.
*
הציפורניים ורכות הכריות -
כבר תולעים על הרצפה הלבנה,
אנחנו מתגרדים בצל תפאורת פומפייה.
הללויה.
*
חורי ברזל משוננים,
במסרקות ברזל אנחנו מתגרדים
ואין זועק "אחד",
ואין לוחשת "שמע",
רק מתגרדים לנו ומספרים
איכה
*
בדכאו ובשטוטהוף ובגאטו, בדרכים
ובבתי היתומים ולחסדי זרים...
שברים שברים ואין תרועה.
שותים קפה, אוכלים עוגה,
מילים
*
ומהקיר עיניים - בארות שחורות
ללא מגן ריסים,
פקוחות עלינו, מפקחות,
בדרך אל האין,
עין דמעות.
*
חצי מאה. יובל אבל, אבל אני -
"אהבתי את אבי ואת אמי".
האוזן אל הפתח רצועה להאזין
מה עוד
מנפנפים.
*
קופים קטנים מיותמים,
פולים כינים ומתחככים...
משתחזרים לאט, לאט, כמו
ריצפת מוזאיקה עתיקה,
אלא שהמסגרת חסרה לנו
והתשובה
*
ריב אייזן, אנחנו מתגרדים...
*
זוכרים ושוכחים ונזכרים
הכובעים עם האוזניים הסרוגות,
המעילים, הצעיפים והכפפות
(אותן - היו קושרים בשרוך,
לבל יאבדו
ומשחילים לתוך השרוולים...),
האינגבערלאך, הטייגאלאך,
הפליגאלאך, הלעבערלאך,
המנגלים ביום העצמאות,
הנכדים
*
הכל היינו כבר,
הכל היה,
גם אמהות וגם אבות ללא דוגמא,
עכשיו אנחנו מתגרדים.
מים רבים לא יכבו אותה
ונהרות
*

רות אלפרן/ בן-דוד.

טבריה. 5-15 לאפריל 2000.

עם ערבים לאושוויץ. רישומים

הפואמה פורסמה ב"עתון 77", גליון 289 אייר תשס"ד, אפריל 2004, שנה כ"ח.

לאב אמיל שופאני ולהולכים איתו
"מזיכרון לשלום". (היוזמה).
"קבוצה של קרוב למאה אישים מערביי ישראל, מוסלמים, נוצרים ודרוזים הכוללת אנשי רוח, אינטלקטואלים, אנשי דת, אנשי עסקים, מרצים בכירים באוניברסיטאות, מחנכים, אמנים, כוכבי ספורט ואחרים, יצאו ביוזמה ליצירת עתיד חדש בין שני העמים דרך הליכה אל הכאב של העם היהודי, ללמוד אותו ולהכיר בו".
*
1. לֶךְ-לְךָ, קַח-לְךָ, קַח-לְךָ, לֶךָ-לְךָ...
קְחִי אֶת בְּנֵךְ אֶת יְחִידֵךְ.
קְחִי אֶת הַנְּכָדוֹת שֶׁלָּךְ, בְּמֶדַּלְיוֹן סָמוּךְ לַלֵּב.
קְחִי חֻלְצָה אֲדֻמָּה.
קְחִי דַּרְכּוֹן עִם מְנוֹרָה.
קְחִי מָסָךְ מֵרֶשֶת מְסַנֶּנֶת הֲגַנָּה.
*
אֲנִי נוֹסַעַת לְמַשֵּׁשׁ תִּקְוָה
כְּמוֹ בְּדִיקָה עַצְמִית נֶגֶד סַרְטַן הַשַּׁד.
עִם הָאֵימָה שֶׁבְּגִלּוּי וְהַסִּכּוּי לְהַחְלָמָה,
לִינֹק מִשָּׁרְשֵׁי הַלַּעֲנָה צֳרִי.
*
אֲנִי נוֹסַעַת בְּלִי שִׁרְיוֹן נְיָר
וּמַכְשִׂירֵי כְּתִיבָה.
*
מַפְקִיעָה אֶת עַצְמִי
לִהְיוֹת נִסּוּי,
לִהְיוֹת שְׂרֵפָה,
פֶּה פָּעוּר,
עַיִן קְרוּעָה,
זְרוֹעַ מְחַבֶּקֶת אֶת עַצְמָהּ.
*
רֵיקָה מִמִּלְמוּל, עֲקָרָה מִמִּלִּים.
אָדָם עִם אוֹשְׁוִויץ – שוֹתְקִים.
***
2. יִשְׂרָאֵל. בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה. 26.5.03.
קוֹרְאִים לָה אִבְּתִּיהַאג'. אֲנִי נוֹסַעַת עִם "שִׂמְחַת חַיִּים".
נְקַפֵּץ מֵעֵץ לְעֵץ, כּמוֹ "פֶּרֶץ פֶּרֶץ זֶהוּ לֵץ"*
וְנִשְׁלַח, לֶחָתוּל שֶׁנִּשְׁכַּח וְנִמְסֹר, לֶחָתוּל שֶׁנִזְֹכּר,
מְעִיל שֶל חֹרֶף חוֹר מוּל חוֹר.
("גלגוליו של מעיל". שיר ילדים. קדיה מולודובסקי).
*
אוּלַי נִתְפֹּר לָנוּ בִּגְדֵי עָלִים.
אוּלַי אֶתֵּן לָהּ אֶת כֻּתֹנֶת הַפַּסִּים.
אוּלַי נִהְיֶה כֵּלִים שְׁלוּבִים.
*
אֲנִי אֶמְהַל אֶת הַכְּאֵב שֶׁלָּהּ בִּגְבִיעַ הַדְּמָעוֹת שֶׁלִּי
וְהִיא תִּמְהַל בִּיגוֹנָה אֶת יַתְמוּתִי.
אֵיךְ נַעֲשֶׂה שִׂמְחַת חַיִּים?
בָּשָׂר עַל הָאֵשׁ, שֶׁלֹּא יַזְכִּיר עָשָׁן
וִילָדִים, שֶׁרַק יִהְיוּ בְּרִיאִים?
*
בּוֹאִי. נִסַּע אֶל יְמֵי הַזָּהָב.
אֶל הָאַלְכִימָאִים.
לִמְצֹא אֶת אֶבֶן הַחָכְמָה,
שֶׁתַּהֲפֹךְ כְּאֵב לְאַהֲבָה.
*
בְּטֶרֶם שֶׁנַּמְרִיא, אֲנִי אָצִיץ
לַמִּזְוָדָה שֶׁלָּךְ וְאַתְּ לַמִּזְוָדָה שֶׁלִּי
בְּסַקְרַנוּת נָשִׁים לִרְאוֹת
אֵיזוֹ פְּצָצָה שֶׁל תַּחְתּוֹנִים.
***
3). 26.5.03. פּוֹלִין. בִּשְׂדֵה הַתְּעוּפָה.
חַם מְאֹד. צָרִיךְ לִהְיוֹת פֹּה קַר. שוּב תָּפְסוּ אוֹתִי לֹא מוּכָנָה.
שׁוֹתִים ni'egazovana naturalna vode . (מים טבעיים לא מוגזים)
שָׂפָה נִשְׁכַּחַת. זִכְרוֹנוֹת בּוֹכִים. בְּכִי שֶׁלֹּא בָּרְשִׁימָה.
מַה אַתְּ בּוֹכָה, זֶה עוֹד לֹא אוֹשׁווִיץ. מַה אַתְּ כְּבָר בּוֹכָה, מַה אַתְּ עוֹד בּוֹכָה,
אִמָּא אָמְרָה אַף אֶחָד לֹא אוֹהֵב יְלָדוֹת בּוֹכִיוֹת.
*
בְּכִי פְּרָטִי. נוֹסֵעַ סָמוּי.
מִתַּחֲנה לְתַחֲנָה, מִמִּשְׁפָּחָה פִקְטִיבִית לַשְּׁנִיָּה. כְּמֵאָה לְפָחוֹת.
אָמְרוּ לָךְ שֶׁזֶּה רַק זְמַנִּי. יַלְדָּה מְטֻמְטֶמֶת כָּזֹאת,
אוֹמֶרֶת לָהֶם אַבָּא - אִמָּא וְאַבָּא וְאִמָּא, גַּם כְּשֶׁשּוֹטְרִים לֹא בּוֹדְקִים.
רַק שֶׁלֹּא תַּחְשְׁבוּ שֶׁאֲנִי יְתוֹמָה. אִמָּא אָמְרָה…
*
אָבִיב 45. אֵירוֹפָּה כְּמוֹ קַן נְמָלִים, שֶרָמְסָה אוֹתוֹ רֶגֶל גַסָּה.
בְּנַארוּטוֹבִיצָה 18, לוֹדְז', אָסְפוּ יְלָדִים.
מִי עוֹשֶׂה שׁוּב בַּמִּטָּה? מִי בּוֹכֶה עוֹד וּמִתְגַּעְגֵּעַ?
מִי כּוֹרַעַת לָהּ וּמִסְתַּתֶּרֶת מֵעֵינֵי הַמַּדְרִיכִים, מִצְטַלֶּבֶת לִפְנֵי הַשֵּׁינָה?
מִי חוֹזֵר בּורֵחַ אֶל הַפּוֹלַנִּים?
לֹא טוֹב לִהְיוֹת "זִ'ידִים", מִנִּסְיוֹן חַיִּים קְטַנִּים.
מִי יוֹדֵעַ לְגַרְגֵּר מַהֵר
Na wyrewolwerowany' go'rz'e rewolwer s'ie wyrewolwerowal
(עַל הַר מְאֻקְדָּח אֶקְדָּחַ הִתְאַקְדֵּחַ), שֶׁלֹא יַחְשְׁדוּ שֶׁאַתֶּם יְהוּדִים.
*
קְרַע, קְרַע, קַר וָרַע.
הַשָּׂדֶה הַמַּגְנֵטִי שֶׁל אוֹשְׁווִיץ
מְשַׁבֵּשׂ אֶת פְּעוּלַת הַמַּצְפְּנִים.
אֲנִי פּוֹנָה לְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה
מוֹנָה כְּמוֹ חֲרוּזֵי תְּפִלָּה:
בַּת אַחַת, יֵשׁ.
שְׁתֵּי הַקְּטַנּוֹת.
אַרְבַּע מִקְלְעוֹת זָהָב.
שֵׁש אַבְנֵי סַפִּיר כְּחֻלּוֹת.
נְיָרוֹת מְזֻיָּפִים.
חַיִּים.
*
Na wyrewolwerowany' go'rz'e, prosze pani
בְּבַקָּשָה אֲדוֹנִי, קְצַת מַיִם, לֹא מוּגָזִים.
*
אֵין לִי עֵסֶק עִם הַפּוֹלַנִּים.
הֵם לֹא מוֹדְדִים אֶת מִפְלַס הַכִּנֶרֶת וְלֹא מִתְיַבְּשִׁים בַּחַמְסִין.
הֵם לֹא מְפוֹצְצִים אוֹתִי וְלֹא מִתְפּוֹצְצִים.
*
מַה תַּעֲשׂוּ עִם הַכְּאֵב שֶׁלִּי.
הַכְּאֵב שֶׁלִּי הוּא הַחֻלְשָׁה שֶׂלִּי, גַּם סוֹד כֹּחִי.
הוּא מַחְלְפוֹת שִׁמְשׁוֹן שֶׁלִּי.
***
4. קְרָקוֹב. 26.5.03.
הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַמַּסָּע, הִבְדִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל מִכָּל הָעַמִּים.
*
מִישֶׁהוּ יְצִירָתִי בָּנָה
חוֹמָה לַגֶּטּוֹ כְּתַדְמִית לוּחוֹת הַבְּרִית.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁהִתְכַּוֵּן לְמַצֵּבוֹת.
אֵין דִבֵּר וְאֵין אוֹת.
אֲנַחְנוּ מִתְּרַפְּקִים עַל הַחוֹמָה, יוֹנְקִים
עֶבְרָה וְרַחֲמִים, רוֹצִים
לַחֲרֹט בַּצִּפָּרְנַיִים
לֹא!
*
אֶסְתֵּר מַנְהַיים. עֵדָה חָיָה.
(קְרָקוֹב, פְלָשוֹב, אוֹשְׁווִיץ-בִּרְקֶנַאוּ),
"אֲנִי לא נִצּוֹלָה, אֲנִי שְׂרִידָה".
נוֹסַעַת לְאלַּסְקָה, לַעֲשוֹת חַיִּים,
לְאַרְבָּעִים יָמִים.
הִיא לֹא תַּחֲרֹט לוּחוֹת וְלֹא תָּבִיא
הִיא תַּעֲשֶׂה קְנִיּוֹת בַּ DUTY FREE.
*
תַּדֶאוּש פַּנְקֶבִיץ'.
הָיֹה הָיָה בְּגֶּטּוֹ קְרָקוֹב אִי.
בֵּית מֶרְקַחַת וְרוֹקֵחַ פּוֹלַנִּי.
אֵירוֹפָּה. הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים.
מִפְגַשׁ מָקוֹם וּזְמַן בָּרָא אָדָם,
מִפְגַשׁ מָקוֹם וּזְמַן - בָּרָא אָדָם.
שְׁנֵיהֶם בְּצֶלֶם אֱלֹהִים.
*
"חֲסִידֵי אוּמוֹת הָעוֹלָם",
כְּזֹהַר הָרָקִיעַ. מַזְהִירִים.
אִם חֹשֶׁךְ יָשׁוּב
אוֹרָם יְגַלֶּה אֶת קְלוֹנִי.
אֲנִי - מְאֹד אוֹהֶבֶת אֶת הַיְלָדִים שֶׁלִי.
***
בֵּית הַכְּנֶסֶת הָרֶפוֹרְמִי. טֶמְפֶּל.
צֶלֶם אָדָם בַּהֵיכָל.
אַרְבַּע מֵאוֹת בְּנֵי אָדָם בַּהֵיכָל.
"לוֹקְחִים אֶת הַשּׁוֹאָה".
אֵיךְ אֶקְרָא מִמַּעֲמַקִּים
וַאֲנִי עוֹמֶדֶת עַל בִּימָה?
*
שׁוֹאָה נוֹשְׂאִים וְלֹא נוֹתְנִים.
מִי שֶיָּצָא מֵאוֹשְׁווִיץ - לֹא יָצָא
וְאֵין כְּנִיסָה לְמִי שֶׁלֹּא הָיָה שָׁם.
כִּי לֹא יִרְאֶה אָדָם וָחָי.
רַק הִשְׁתַּקְּפוּת
דְּלֵקָה עוֹלָה בַּחַלּוֹנוֹת
שֶׁיְּלָדִים מְשַׂחֲקִים בָּהֶם.
*
תַּמּוּ תְּמִימִים. אָבְדוּ בַּדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה.
מאֲדָמָה שְׂרוּפָה בָּקעוּ "חַסְּרֵי הָעַפְעַפַּיִם".
*
דִּבּוּר עַל א.ה.ב.ה. וְרַחֲמִים
עוֹשֶׂה חוֹרִים בקשְׂקַּשִׁים שֶׁלִּי.
אֲנִי הַזּכָּרוֹן מִתַּחַת לַשִׁרְיוֹן.
לְאָן תִּקְחוּ אוֹתִּי.
*
קְחוּ אוֹתָהּ מִמִּשְׁתַּמְּשִׁים וּמְמַשְׁמְשָנִים.
קְחוּ אוֹתָּה מְרַחֲמָנִים מֵרַחֲמֶנִים.
מִלַּקְחָנֵי לְּקָחִים.
*
"לֶקַח"* זֹאת עוּגַת הַדְּבָשׁ שֶׁסַּבְתָּא אְָפְתָה לִי בְּרֹאשׁ הַשָּנָה.
קְחוּ פְּרוּסָה. *(עוגה. באידיש).
*
הַמָּוֶת שֶׁל סַבְתָּא מֻפְקָע. כְּמוֹ נְעוּרֶיהָ,
שֶׁעָמְדוּ עַל אַרְגָּזִים בַּשּׁוּק, לִצְעֹק שִׁוְיוֹן וְאַחֲוָה.
וְאֵין יוֹדֵעַ מַה פָּשְׁטָה בְּטֶרֶם בּוֹר.
אֲנִי רוֹצָה חוּטֵי חָלָב "יָשָׁר מֵהַפָּרָה"
וְאֶת עֵינֶיהָ, דְּבַשׁ וְזַנְגְּוִיל.
***
5. אוֹשְׁווִיץ-בִּירְקֶנַאוּ בָּשָׂר וָדָם. 27.5.03.
הַיּוֹם הַשֵׁנִי לַמַּסָּע, הִבְדִּיל בֵּין הַזּוֹכִים לָמוּת לְבַין הַנִּידּונִים לִחְיוֹת.
*
אֲנָשִׁים טוֹבִים שֶׁלִּי,
אַתֶּם וַאֲנִי בְּאוֹתוֹ אוֹטוֹבּוּס, אֲבָל לֹא בְּאוֹתָהּ נְסִיעָה.
אֲנִי נוֹסַעַת לְבִקּוּר קְרֹובִים.
מְאֻפֶּרֶת בְּהוּמוֹר שָׁחוֹר
וּבְחֻלְצָה שֶׁהֶאֱדִימָה
*
לֹא נְדִיבִים הֵם הַקְּרוֹבִים שֶׁלִּי,
לֹא מַכְנִיסֵי זָרִים.
אַתֶּם תֵּשְׁבוּ עַל אֲדָמָה מָרָה מִסָּדָה*
וְכָּל הַסִּפּוּרִים יַלְבִּינוּ.
*(קפה מר בו מתקבל האורח באהל הבדווי).
*
"גְּשִׁי לִבְלוֹק 10".
"לְכִי לִבְלוֹק 13".
לְ"קַנַּדָּה", לַ"סַּאוּנָה", לִ"צְרִיף הַיְלָדִים".
"בַּקְּרֶמָטּוֹרְיוּם, תִּמְסְרִי דְּרִישַׁת שָׁלוֹם לְכָל הַמִשְּׁפָּחָה שֶׁלִּי".
"אֶל הַדַּרְגָּש הָאַחֲרוֹן מִשְּׂמֹאל. שָׁם הֵם הָיוּ מִתְפַּלְּלִים".
"הַתִּזְמֹרֶת, נִגְּנָה לְיַד הַשַּׁעַר"
שְׂמֹאל יָמִין וְלוּלִי לִי!
אֳלֹהִים נִרְדְּמוּ לִצְלִילֵי מַרְשׁ הַמָּוֶת
וּמִרְיָם מִנַּצֶּרֶת, מִרְיָם בַּת אָדָם, בִּקְּשָׁה לַעֲמֹד שָּם בְּיַחַד אִתִּי.
*
בַּלַדָּה לְאִירוּס.
אִירוּס סָגֹל וּפִרְאִי,
בָּרַח מִגַּנּוֹ שֶׁל זָקֵן פּוֹלַנִּי.
אִירוּסִים לֹא צוֹעֲקִים כְּשֶׁקּוֹטְפִים.
*
אִירוּס, שֶׁהָיָה סָגֹל פִּרְאִי
נוֹבֵל בְּחַדְרִי בַּמָּלוֹן
בְּכוֹס מַיִם.
*
מַיִם רַבִּים לֹא יְכַפְּרוּ
אִירוּס שֶׁהָיָה - -
מַמְשִׁיךְ לִקְדֹחַ בְּיָדִי.
*
עַל חָרְבוֹת הַמִּשְׂרָפוֹת.
יְלָדִים מִגֶּטּוֹ קוֹבְנָה נִשְׁלְחוּ לְכָאן לְהַשְׁמָדָה.
פֹּה הִתְפּוֹרְרוּ הַתַּלְתַּלִּים שֶׁלִּי.
פֹּה הִתְבַּקֵּעַ עוֹרִי.
כָּל הַיְלָדוֹת אֲנִי.
כָּל הַיְלָדִים הַבֵּן שֶׁלִּי.
כָּל אֶחָד מִכֶּם יָכוֹל הָיָה לִבְעֹר פֹּה בִּמְקוֹמִי.
הִמְנוֹן לַמִּקְרִי.
*
"אֲנִי נוֹשֵׂא אֶת הָאַחֵר", אָמַר הַפִילוֹסוֹף,
"וַאֲנִי אַחְרַאי כְּלַפָּיו, אִישׁ לֹא יוּכַל לְהַחְלִיפֵנִי". (עמנואל לווינס).
אַבָּא שֶׁלִּי נָשָׂא, כָּל מִי שֶׁנִּבְרָא, גַּם תּוֹלָעִים. אַבָּא שֶׁלִּי
לֹא עוֹד יְתַקֵן אֶת עֵינֵיהֶן הָעֲקוּרוֹת שֶׁל הַבֻּבּוֹת
וְלֹא יְלַטֵּף אֶת רֹאשִּי. אַבָּא שֶׁלִּי
מִגֶּטּוֹ קוֹבְנָה לִשְׁטוּטְהוֹף, לְדָכַאו, לִפְלוּסֶנְבֶּרְג
וְנִרְצַח בְּלַיטְמֶרִיץ, לְיַד טֶרֶזְיֶנְשְׁטַאט.
אִמָּא שֶׁל לֶוִינַאס - בְּגֶטּוֹ קוֹבְנָה
אַחַת מֵרְבָבָה, בַּפוֹרְט הַתְּשִׁיעִי.*
אוּלַי הִיא הֶחֱלִיפָה אוֹתִי.
*(מבצר ליד קובנה. גיא הרגה בעיקר ליהודי קובנה).
*
לֹא שָׂכָר וְלֹא עֹנֶשׁ. לֹא עָוֶל אֱלֹֹהִי.
עֶלְבּוֹן הַמִּקְרִי
לְלֹא נֹחַם.
*
גְּדֵרוֹת.
"בַּיָּמִים הָהֵם יְחַפְּשׂוּ בְּנֶי הָאָדָם אָת הַמָּוֶת וְלֹא יִמְצְאוּ אוֹתוֹ,
וְיִתְאוּוּ לָמוּת וְהַמָּוֶת יִבְרַח מֵהֶם". (ההתגלות. ט' 6).
*
לְאָן יִבְרַח הַמָּוֶת. לַמָּוֶת אֵין בְּחִירָה.
נִצְחָה יַד הָאָדָם שֶׁנָּגַע בַּגָּדֵר.
חָסֵר מְעַט מְאֱלֹהִים.
*
פּוֹעֲלִים צוֹבְעִים אֶת הַגְּדֵרוֹת בְּאוֹשְוִויץ.
לְּקָחִים לְתַּיָרִים.
חוֹזְרִים בָּעֶרֶב אֶל אִשָּׁה וִילָדִים.
כּוֹס בִּירָה, סֶרֶט מִלְחָמָה טוֹב
וְאוֹכְלִים.
*
אָכַלְנוּ סֶנְדְוִיצִ'ים מוּל הַגָּדֵר.
כִּמְעַט הוֹשַׁטְתִּי, פִּתְאֹם קִבַּלְתִּי תֵּיאָבוֹן בָּרִיא.
"עֶס מַיִין קִינְד". אֱכֹל יַלְדִּי.
***
6. לַיְלָה בַמָּלוֹן. 27.5.03.
"גֶּשֶׁר צַר מְאֹד". צַר לָנוּ מְאֹד. צַר לָהֶם...
"וְהָעִיקָּר וְהָעִיקָּר, לֹא לְפַחֵד, לֹא לְפַחֵד כְּלָל" (לשיר 2 פעמים).
(שיר חסידי).
*
עֲרָבִים וִיהוּדיִם לְבַד בְּחֹשֶׁךְ פּוֹלַנִּי.
בָּנִים לְאָבוֹת שֶׁיָּדָם לֹא יָכְלָה לְהוֹשִׁיעַ
וְאִמָּהוֹת שֶבִּשְּׁלוּ חֲרָדָה.
בְּאֵר רֵיקָה עוֹנָה הֵדִים לְזַעֲקוֹת שְׂרֵיפָה.
פָּנִים אֶל פָּנִים. פְּנִים אֶל עֵינַיִם.
סַבְתָּא חוֹלֶבֶת וְסַבְתָּא אוֹפָה
פּוֹרְשׂוֹת מֵעָלֵינוּ רִקְמַת נְמָשִׁים וְגִידִים.
*
אֲנִי מַבִּיטָה בְּעֵינֵי עֲרָבִים -
מַקְשִׁיבָה לְמַיִם.
כַּמָּה מַיִם מְכַבִּים שִׂנְאָה?
מְגַשֶּׁשֶׁת גוּשֵׁי פַּחַד. מְמַשֶּשֶׁת מֶשִׁי
תּוֹלָעֵי תִּקְוָה.
*
"כִּמְעַט שִׂיחָה" עִם עֲרָבִים.
"כִּמְעַט שִׂיחָה" עִם יְהוּדִים.
"כִּמְעַט שִׂיחָה" עִם מְשׁוֹרֵר אוֹמֵר:
"קָרְבָּן מוֹלִיד מַקְרִיב, מַקְרִיב מוֹלִיד סַכִּין
(טוביה ריבנר. "כמעט שיחה". עמ' 62).
*
"מִמַּה אַתֶּם כָּל כַּךְ מְפַחֲדִים. אַתֶּם הָחֲזָקִים עַכְשָיו?"
אֲנַחְנוּ כִּבְשָׂה מוּל שִׁבְעִים זְאֵבִים.
חֲזָקִים... חֲלָשִׁים... חֲלְקָשִׁים... חֲשְׁקָזִים...
*
"לָמָּה הֵם שָׂנְאוּ כָּל כַּך אֶת הַיְּהוּדִים?"
חוֹתֵךְ בַּבָּשָׂר כְּמוֹ
מִכְסֶה מְשֻׁנָּן שֶׁל פַּחִית שִׁמּוּרִים חֲלוּדָה.
פְּנֵי יַאנוּס לְכָל שְׁאֵלָה.
*
כְּאֵב הוּא בֶּן יָחִיד שֶׁל עֲקָרָה.
*
"זְכֹר אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק". (דברים כה' יז').
דּוֹר שֵׁנִי. יְלָדִים נַשָּׂאִים. הֵם זוֹכְרִים.
לוּלְיָנִים בֵּין הִי וּנְהִי לְחָה, חָה, חָה.
צִפִּי, "הֵרָיוֹן בָּרִיא, יַלְדָּה בְּרִיאָה",
לֹא עוֹזֶבֶת אֶת חֶבְלֵי הַצְּחוֹק שֶׁלָּהּ.
*
אַבָּא שֶׁלּוֹ לֹא דִּבֵּר. אִמָּא שֶׁלּוֹ צָעֲקָה בַּלֵּילוֹת.
אַבָּא שֶׁלָּהּ בִּקֵּשׁ נְקָמָה. אִמָּא - חָתְכָה כְּסַכִּיןְ. קִצְּצָה וְרִסְּקָה.
אָבִי ה', רוֹצֶה לִהְיוֹת חַלָּשׁ.
גַּבִּי מְבַקֵּשׁ שֶׁיִּתְחַשְּׁבוּ.
*
יָנְקוּ דְּמָעוֹת וְלֹא בָּכוּ, עַכְשָׁיו הֵם מוֹצִאִים.
עָלִי וְשַׁהִירָה מַקְשִיבִים לֵיחָה שְׁחוֹרָה.
עָלִי וְשַׁהִירָה נִשְמָרִים.
אוֹמְרִים "אֲנַחְנוּ עֲרָבִים גֵּאִים".
*
דָוִד ג, יְהוּדִי גֵּאֶה, לֹא סִפֵּר לַיְלָדִים שֶׁלּוֹ, שֶׁפַּעַם הוּא הָיָה "פָּחוֹת מִכֶּלֶב".
*
בְּנֵי בְּרִית לִכְאֵבִים מָצָאנוּ לָנוּ. מִי הָיָה מַאֲמִין.
אֲנִי אַרְאֶה לְךָ אֶת הַכְּאֵב שֶׁלִּי, אַתָּה תַּרְאֶה לִי אֶת שֶׁלְּךָ,
כְּמוֹ רְעֵבִים לְעוֹד מָנָה.
הַיְלָדִים שֶׁלָּנוּ כְּבָר שְׂבֵעִים.
*
קְחוּ מֵהַ"לָקַח" שֶׁל סַבְתָּא שָׁלִּי.
טִיפָּה'לֶה כְּאֵב שְׁרִירִים בַּעֲלִיָּה,
כַּמָּה פִּצְעֵי אוֹהֵב,
צַעַר גִּדּוּל בָּנים.
*
"יֵשׁ לְךָ שֵׁם שֶׁאַתָּה חַי וְאַתָּה מֵת. שְׁקֹד וְחַזֵּק אֶת הַשְּׁאֵרִית שֶׁנּוֹטָה לָמוּת".
(ההתגלות. ג' 1-2).
אֵיךְ מְחַזְּקִים? אֵיךְ מִתְחַזְּקִים?
אֵיךְ נוֹתְנִים? אֵיךְ מְקַבְּלִים?
*
כָּבֵד מאֹד הוּא נֶצַח הָעֲמָלֵקִים וְהַגּוֹרָל הַיְהוּדִי.
אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת הָמָן הָאֲגָגִי.
אֲנִי זוֹכֶרֶת אָת חֻרְבַּן הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן וְהַשֵּׁנִי,
אֲנִי זוֹכֶרֶת אֶת הָאִינְקְוִיזִיצְיָה וְגֵרוּש סְפָרַד,
פְרָעוֹת טַ"ח-טַ"ת, פְּרָעוֹת תַרְפָּ"ט,
אֶת "פּוֹסְטֶר דַאלַאס עֲמָלֵק, מְאַרְצֵנוּ הִסְתַּלַק".
אֲנִי נוֹשֵׂאת אֶת הַשּׁוֹאָה
וְהַגְּבוּרָה,
אֶת כָל הַמִּלְחָמוֹת וְאֶת מִלְחֶמֶת יוֹם הַכִּיפּוּרִים,
אֶת הַנּוֹפְלִים בַּקְּרָב וְאֶת הַנִרְצָחִים בַּפִּגּוּעִים.
*
אֶת אַכְזָבַת הַנַּחֲלָה וְהַמְּנוּחָה - אֲנִי זוֹכֶרֶת לָהּ וְהִיא - זוֹכֶרֶת לִי.
*
כִּי הַתְּקוּמָה שֶּׁלִּי הִיא הַשִּׂמְחָה שֶׁלּי הִיא הַכְּאֵב שֶׁלָּהּ מַה הַשִּׂמְחָה שֶׁלָּהּ.
*
אֲנִי אוֹטֶמֶת אֶת אָזְנַי, שֶּלֹּא לִשְׁמֹעַ בְּאָזְנֶיהָ, מִצְהֲלוֹת סוּסֵי עֲרָב וְזַעֲקוֹת הַצַּלְבָּנִים.
אֲנִי עוֹצֶמֶת אֶת עֵינַי, שֶׁלֹּא לִרְאוֹת בִּבְרַק עֵינֶיהָ, מִתְהַפֶּכֶת חֶרֶב הַגִּ'יהַאד, בְּדַם כּוֹפְרִים.
רוֹצָה לְהַאֲמִין ------ כּמוֹ פֶּתִי.
*
אֶסַּע אִתָּךְ אֶל הַנּוֹרָא מִשֵּׁם
בִּשְׁתֵּי עֵינַי, שֶׁנִגְמְלוּ מִבֶּכִי.
אָשׁוּב אִתָּךְ שְׁטוּפָה, לִזְכֹּר
גֵּרוּשׁ וּפְלִיטִים וּבָתִּים הֲרוּסִים,
לָחוּשׁ אֶת עֶלְבּוֹנוֹת הַמַּחְסוֹמִים
וְלֶאֱסֹף לָנוּ אַבְנֵי בִּנְיָן
מֵחָרְבוֹת פְּאֵר
לְבַית עִם מִרְפֶּסֶת לְהַשְׁקִיף
*
כַּדּוּר אָדֹם מֵאֹפֶק שְׁחוֹר גוֹלָן
עוֹשֶׂה אַדְוַת זָהָב עַל הַכִּנֶּרֶת.
***
7. מוֹזֵיאוֹן יֵשׁ בְּאוֹשְּוִויץ. 28.5.03 .
פָּג הָרֵיחַ.
אֶסְתֵּר אוֹמֶרֶת הַדֶּשֶׁא הַזֶּה לֹא הָיָה.
בִּכְתֹנֶת פַּסִּים וּבְלִי תַּחְתּוֹנִים, עָמְדוּ הַנָּשִׁים בַּסֶּלֶקְצִיָּה.
מַחֲזוֹר אַחֲרוֹן הֶאֱדִים עַל הַשֶּׁלֶג.
פֶּטֶר, מִמֶּרְץ 43 עַד אַפְּרִיל 45, לֹא עָמַד לוֹ אַף פַּעַם אַחַת.
לֹא אֹרַח כַּנָּשִׁים, לֹא אֹרַח כַּגְּבָרִים. בְּצֶלֶם אֱלֹהִים.
וַיֹּאמַר לָהֶם "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְּאוּ".
מָלֵא הָאֲוִיר בְּזַרְעֵי סַבְיוֹנִים.
*
סַבְיוֹנִים.
"סַב, סַב, סַב, יוֹן, יוֹן, יוֹן, צָץ מֵאֶרֶץ בַּהֲמוֹן.
סַב, סַב, סַב, יוֹן, יוֹן, יוֹן, אִם תִּרְצֶה תִּסְפֹּר מִילְיוֹן"
מְקַפֵּץ שִׁיר יְלָדִים.
*
עַל כְּתֵפַיִם שֶׁל אַטְלַס, נָשָׂא אוֹתִי סַבָּא שֶׁלִּי,
אֶל הַשָּׂדֶה שֶׁהָיָה רַק שֶׁלּוֹ.
אֶל סַבְיוֹנִים מְדַגְדְּגִים עַל לֶחִי.
בְּרוּחַ פִּיו פִּזֵּר, חִצִּים קְטַנִּים וּמְנֻצִּים.
אֲנִי רוֹצָה לִזְכֹּר אָת רֵיחַ הַשָּׂדֶה הַזֶּה וְאֶת יָדוֹ, שֶׁחָפְרָה אֶת הַבּוֹר.
סַבָּא לָמָּה?
וְקַיִן הָיָה עוֹבֵד אֲדָמָה וַיָּבֵא מִנְחָה מִפְּרִי הָאֲדָמָה לְמִי שֶהֶעֱדִיף רֵיחַ בָּשָׂר חָרוּךְ.
*
הָאֵפֶר שָׁקַע. הַשָּׂדֶה שׁוּב מָלֵא
בְּרָאשֵׁי סַבְיוֹנִים עֲטוּרֵי מִשְׁאָלוֹת
לְהַגִּיעַ לְשֵׂיבָה וּלְפַזֵּר זְרָעִים.
קְחוּ סַבְיוֹן וְתִנְשְׁפוּוּוּ אֶת מִשְׁאֲלוֹת הַסַּבְיוֹנִים.
*
הוּד הוּד מְהַדְהֶדֶת דּוּכִיפַת.
אֵיךְ אָמַרְתָּ לְסַבָּא שָׁלְךָ סַבָּא?
מַה אַתֶּם מְבַקְּשִׁים?
מַה אַתֶּם שׁוֹאֲלִים?
*
תָּא גַזִּים וְכִבְשָׁן.
"הֲתֵדַע מַהִי שַׁלְהֶבֶת זוֹ? זוֹהִי אֵשׁ אוֹכֶלֶת שֶׁאֵינָה מוֹתִירָה וְאֵינָה מַזְנִיחָה
אַף שְׁאֵרִית לַבָּשָׂר". (שוּרַת אַל מֻדַּתִ'ר. הַמֵּלִיט פָּנִים. 30).
*
הָעֲרָבִים בּוֹכִים.
אִמָּא אָמְרָה אַף אֶחָד לֹא אוֹהֵב יְלָדוֹת בּוֹכִיּוֹת.
הָעֲרָבִים לֹא גִּבּוֹרִים.
"מִי-יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה"... (ירמיהו.ח'. כג').
*
אֲנִי עוֹצֶרֶת אֶת עֵינַי הַדּוֹהֲרוֹת אֶל בְּאֵרוֹתֵיכֶם
וּמַרְחִיקָה בְּמֹעַל יַד.
הַרְחֵק מֵעֵבֶר לִגְבוּלוֹת הַהֲבָנָה
מֵעֵבֶר הַרְרֵי חֶמְלָה אֲנִי
וְהַבִּקְעָה מְלֵאָה
*
אַל תְּנַסּוּ לִנְשֹם אֶת הָאֲוִיר שֶׁלֹּא נָשְׁמוּ.
אַל תְּבַקְּעוּ אֶת יַהֲלוֹם הַיְסוּרִים.
*
אַקְוָורְיוּם שָׁחוֹר.
שָּקְעוּ מִזְוָדוֹת שֶׁחָלְמוּ.
מַבָּטֵי אוֹהֲבִים, בְּרִיק מִשְׁקָפַיִם.
אֵין טַפֶּט אַשְׁלָיוֹת.
אֵין נִיעַ אַצָּה מְלָאכוּתִית.
בּוּעוֹת לֹא מְחַפְּשׂות מוֹצָא.
רֵיחַ נַפְטַלִּין. קוֹר זְכוּכִית.
*
רָחֵל, אֵשֶׁת רַבִּי עֲקִיבָא, נָתְנָה לְמַעֲנוֹ אֶת שַׂעֲרוֹת רֹאשָהּ.
כָּל הָרְחֵלוֹת נָגוֹזוּ כַּצֹּאן. נִגְזְזוּ שַׂעֲרוֹת הָעֶרְוָה
לְמִשְׁכָּב עַל מִזְרוֹנִים רַכִּים.
אִמִּי שֶׁהָיְתָה, יְחִידָה לִי, וּבְרַק שְׂעָרָה, שָׁהָיָה, רַק שֶׁלָּהּ.
רֹאשִׁי הַמְגֻלָּח בַּקִּיר.
*
"אֵפֶר שְּׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית". ("פוגת מוות". פול צלאן).
אֵי גִּזַּת הַזָּהָב,
הַצַּמּוֹת,
תַּלְתַּלַי פֶּחָם שֶׁלִּי,
שְׂעָרָהּ הַכָּחֹל שֶׁל אִמִּי.
כָּל הַשְּׂעָרוֹת הִגִּיעוּ לְשֵׂיבָה.
בְּעָיוֹת תַּחֲזוּקָה במוֹזֵיאוֹן. פּוֹלִין אֶרֶץ עֲנִיָה.
וַאנְדָה מַסְבִּירָה: שְׂעָרוֹת מְשַׁנּוֹת אֶת צִבְעָן אַחֲרֵי הַמָּוֶת.
*
וַאנְדָה רוֹחֶצֶת יַד פּוֹלַנִּית עֲנֻגָּה.
"אוֹשְׁווִיץ - מַחֲנֵה הַמַּאֲסָר, הָיָה יָדוּעַ.
אוֹשְׁווִיץ - מַחֲנֵה הַהַשְּׁמָדָה - הָיָה סוֹד כָּמוּס".
"סוֹד כָּמוּס לַפָּרָה וְלַסּוּס",
כָּתְבוּ יְלָדוֹת בְּסִפְרֵי זִכְרוֹנוֹת.
"בִּים בַּם בּוֹם, פִּתְאם נָפַל הָעִפָּרוֹן וְזֶהוּ סוֹף הַזִּכָּרוֹן".
*
נִגְמְרוּ יְלָדוֹת.
מַה לַעֲשׂוֹת בַּזִּכְרוֹנוֹת?
הָיִיתִי יְכוֹלָה לָתֵת לָהֶם כַּמָּה עֵצוֹת טוֹבוֹת.
היִיתִי יְכוֹלָה
לִהְיוֹת רָעָה וּגְאֵיוֹנָה כְּמוֹ מַגָּפָיו שֶׁל רַאוּקֶה,
הַמְנַצֵחַ עַל הָאַקְצִיָּה הַגְּדוֹלָה. (28.10.1941. גאטו קובנה).
עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים בְּיוֹם אֶחָד. לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר.
רָעָה וּגְאֵיוֹנָה וְחָפְשִׁיָה מִּפִּתְפּוּתֵי לוּחוֹת וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת.
יְצִירָתִית כְּמוֹ יֵצֶר.
*
רוּחַ רוּדוֹלף הֶס.
אוֹשְווִיץ זֹאת הַיְצִירָה שֶׁלּוֹ. וִילָה וְעַמּוּד תְּלִיָּה שֶׁלּו.
אִשְׁתּוֹ רָאֲתָה פֹּה חַיִּים. מְשָׁרְתִים חֲרוּצִים וּטְרִיִּים מִדֵּי בֹּקֶר.
"הֱיֵה אָדָם וּשְׁמֹר תָּמִיד עַל טוּב לִבְּךָ", כָּתַב לַבֵּן שֶׁלּוֹ.
*
כָּל אֶחָד יָכוֹל לִהְיוֹת רוּדוֹלְף הֶס.
זֶה מַה שֶׁאַבָּא הֵבִין.
יַלְדָּה פּוֹרֶסֶת תּוֹלָעִים, עִם מִכְסֶה שֶׁל פַּחִית שִׁמּוּרִים,
עֲלוּלָה לִהְיוֹת רוּדוֹלְף הֶס.
*
אוּלַי פָּחַד שֶׁאֶהְיֶה בַּמְעַנִּים וְלֹא בַּמְעֻנִּים?
*
קַח אֶת בִּתְּךָ יְחִידָתְךָ וְהַעֲלֵה אוֹתָהּ.
*
"אִישׁ הָרוּחַ, עַל אַף כָּל יְדִיעוֹתָיו וְנִתּוּחָיו ---
עָמַד מוּל מַשׁמִידָיו וְיָדָיו רֵיקוֹת". (ז'אן אמרי."על גבולות הרוח").
ז'אן אָמֶרִי נָתַן לִי אֶת הַכְּאֵב שֶׁלּוֹ וְאֶת אַכְזָבָתוֹ וִיְאוּשוֹ.
רָצִיתִּי לִהְיוֹת אוֹר לַגּויִים,
קִיוִּיתִי לְהַשְׁבִּיחַ עֲנַבִים
וְהִנֵה בְּאוּשִׁים.
אֱנִי אֶתֵן לַכֶם מֵהַכְּאֵב שֶׁלִּי.
אוּלַי יֵצֵא מִמֶּנּוּ מַשֶּׁהוּ,
שֶׁלֹא יִהְיֶה לַשָׁוא.
*
מֶה הָיָה מוֹרִיש פּוֹשֵׁט הָרוּחַ לְבִתּוֹ, לוּ הָיָה בְּיָדוֹ עִפָּרוֹן?
לוּ עָלָה בְּיָדוֹ לֶאֶחֹז עִפָּרוֹן.
כַּמָּה שֶׁלֶג יָרַד בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלִישִׁי לָרִאשׁוֹן אַרְבָּעִים וְחָמֵש?
כַּמָּה לֶחֶם חִלְּקוּ?
וְאֶת הַכִּנִּים אֵיך נָשָׂא?
אוּלַי כְּבָר מֻתָּר לַהֲרוֹג תּוֹלָעִים?
אֵין לָהּ סִפְרֵי הַדְרָכָה לִיתוֹמִים
וְאֵין לָהּ שִטְרוֹת נְקָמָה.
יָצְאָה נְקִיָּה לְהַמְצִיא אֶת עַצְמָהּ.
*
מִי רוֹצֶה לִהְיוֹת חָבֵר שֶׁלִּי?
יֵשׁ לִי לוֹטוֹ זִכָּרוֹן, בְּלִי לְקָחִים.
יֵשׁ לִי קוּבִּיוֹת כְּאֵב, בְּלִי מִגְדָּלִים.
יֵשׁ לִי קְשָתוֹת, לִבְנוֹת גְשָרִים.
*
צְרִיף הַיְלָדִים. 28.5.03.
"אֲנִי נוֹשֵׂא אֶת הָאַחֵר --- אִישׁ לֹא יוּכַל לְהַחְלִיפֵנִי". (לווינאס)
"שְמֹר עַל הָעוֹלָם יֶלֶד, כִּי אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא מַצְלִיחִים".
(מלים ולחן דוד דְאוֹר. שרה לובנה סאלמה)
לוּבְּנָה שָׁרָה לְיַד צְרִיף הַיְלָדִים.
יְלָדִים, יְלָדִים, שְׁפַנֵּי נִסְיוֹנוֹת חֲמוּדִים.
מִישֶׁהוּ רַחוּם צִיֵּר שָׁם אֲגָדוֹת עַל הַקִּירוֹת.
מֵאֲחוֹרֵי לוּחוֹת זְכוּכִית שְׁמוּרִים וּמוּגָנִּים הַצִּיוּרִים
מֵהַלַּחוּת, שֶׁבְּעֵינֵי הַמְּבַקְּרִים
וַאֲגָדוֹת, שָׁבוֹת וּמְשַׁקְּרוֹת
כְּמוֹ הַבְטָחָה שֶׁל אִמָּהוֹת.
לוּחוֹת זְכוּכִית אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים.
רְאִי, רְאִי, הֲאִם יָפָה אֲנִי?
*
אֲנִי לוֹפֶתֶת מֶדַּלְיוֹן מִתַּחַת לַחֻלְצָה.
לֹא מַבִּיטָה בָּהֶן וְלֹא מַרְאָה.
*
מִשְׁלַחַת שוֹטְרֵי יִשְׂרָאֵל עַל הָרַמְפָּה,
מַדִּים וּדְגָלִים.
שׁוֹטְרִים טוֹבִים, שִׁמְרוּ עַל הַיְלָדִים.
חַיָּלִים, שִׁמְרוּ עַל הַיְלָדִים.
פּוֹלִיטִיקַאִים, מְחַבְּלִים, מִתְנַחֲלִים...
מְטֹרָפִים! שִׁמְרוּ עַל הַיְלָדִים!
עַ'נִּי לִי לוּבְּנָה, שִׁירִי לִי שִׁיר.
*
צְרִיף הַמֶחְרָאָה.
מַהּ זֶּה, שׁוֹאֵל עֲרָבִי.
זֶה בֵּית שִׁמּוּשׁ, עוֹנָה יְהוּדִיָּה.
אֵיךְ אֲנִי יוֹדַעַת?
אֵיךְ הוּא לֹא יָדַע?
*
אִישׁ עָשִׁיר בְּצִפּוֹרִי, הָיָה "בֵּית הַכִּסֵּא סָמוּךְ לְשֻׁלְחָנוֹ". (בבלי. שבת. דף כה').
*
עַל הַבֶּטּוֹן הַצּוֹאֶה
חוֹלֵי דִיזֶנְטֶרִיָה וְטִיפוּס מֵעַיִם.
נְקָבִים נְקָבִים.
חֲלוּלִים.
נִבְרְאוּ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים.
*
בֶּלָה קָרְאָה בַּסְּפָרִים:
"גֶּרְמַנִּי תַּרְבּוּתִי לֹא מִתְבַּיֵּשׁ לַעֲשׂוֹת אֶת צְרָכָיו לְעֵינֵי יְהוּדִי".
אֲנִי נְבוֹכָה מֵהַכֶּלֶב שֶׁלִּי.
"אַבָּא שֶׁלָּךְ הִתְנַהֵג כְּמוֹ נָסִיך".
וַי לַנָּסִיךְ שֶׁלִּי. וַי לִי, אַבָּא שֶׁלִּי.
*
אֶשַׂא עֵינַי אֶל הָעוֹמְדִים סְבִיבִי, מֵאַיִן?
לֹא מִקִּידּוּשׁ "שְׁמֵי רַבָּא" וְלֹא מִקִּילּוּס "אֵל מָלֵא רַחֲמִים".
לֹא מַקְהֵלַת שָׁרִים, לֹא מַעֲגַל רוֹקְדִים.
מוּסְלְמִי נוֹשֵׂא תְּפִלָּה, לְזֵכֶר הַכּוֹפְרִים הַיְהוּדִים -
וּכְמוֹ פִּכְפּוּךְ מַיִם בְּאוֹשְׁווִיץ.
*
סוּרַת אַל-פַתִיחָה. (בְּשׂוּרַת הַפְּתִיחָה 1-2):
"אַל-רַחְמַן אַל-רַחִים. מַלִיכּ יוֹם אַל-דִין".
הָרַחֲמַן הֶאָהוּב. מֶלֶךְ יוֹם הַדִּין.
אֶת מִשְׁאֲלוֹת הַסַּבְיוֹנִים, אֶל מִי?
***
8. עַל הָרַמְפָּה בְּאוֹשְּווִיץ. 28.5.03.
יִזְכֹּר.
הִגִּיעַ מִשְׁלוֹחַ לָרַמְפָּה. חַיַּל ס.ס. צִלֵּם תְּמוּנָה.
זֹאת הַתְּמוּנָה הַיְחִידָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ מֵהַבַּת שֶׁלָּהּ.
זֹאת הַתְּמוּנָה הַיְחִידָה שֶׁיֵּש לָנוּ מִילָדוֹת
שֶׁאֵין לָהֶן עֵינֵי בִּינָה וְאֵין לָהֶן עֵינֵי זְכִירָה.
*
בְּשֶׁקֶט בְּשֶׁקֶט, כְּמוֹ מִתְבַּיֶּשֶׁת, עוֹבֶרֶת רַכֶּבֶת מַשָּׂא.
*
לֹבֶן וְטֹהַר וְדַם-גִּבּוֹרִים, דֶּגֶל-פּוֹלַנִּים. הֵם זוֹכְרִים
מְחַצְצֵר נוֹרָה מִחֵץ טַטַּרִים.
הֵם תּוֹקְעִים בְּחַצוֹצְרָה.
*
"הִנֵּה יָמִים בָּאִים"
וְכָל הַקַּטָּרִים שֶׁיַּעַבְרוּ פֹּה -
גְעִיָּה גְּדוֹלָה.
*
8. הוֹלְכִים.
"אֵלֶּה הֵם הַבָּאִים מִן הַצָּרָה הַגְּדוֹלָה. הֵם כִּבְּסוּ אֶת גְּלִימוֹתֵיהֶם ...וְהִלְבִּינוּ אוֹתָן
לֹא יִרְעֲבוּ עוֹד וְלֹא יִצְמְאוּ". (ההתגלות. ז'.14).
גַּם זֹאת נֶחָמָה.
*
גַּם אִם תִּהְיוּ חַטְאָנִים כַּשָּׁנִי - בַּשֶּׁלֶג תַּלְבִּינוּ.
כְּמוֹ הַבִּרְכַּיִם שֶׁל אַבָּא.
כְּמוֹ כַּנְפֵי מַלְאָכִים.
כְּמוֹ חֲלוּקֵי הָרוֹפְאִים.
יוֹרְדִים מְהַפַּסִּים/ פֹּה.
*
לְכָאן הִגּיעוּ יְהוּדֵי הוּנְגַּרְיָה וְהָלְכוּ
שְׁנֶל! שְׁנֶל! כְּלָבִים וּמַגְלְבִים.
הַתִּינוֹקוֹת וְהַזְּקֵנִים הֻסְּעוּ בַּעֲגָלוֹת בִּזְמַן קָרִיב,
מִדְּאָגָה לְלוּחַ הַזְּמַנִּים.
*
הַבֵּן שֶׁלִּי, הוֹלֵךְ אַחֲרֵי הָעֲגָלָה.
שְׁטְרַסֶר דָוִד וְשָׂרָה, רַיְנֶר מֵאִיר מַקְס וְיֶענְטְל יוּלְיָה,
שֶׁנִּגְרְרוּ מִבָּתִּים נְמוּכִים בְּלִי רִצְפָּה וּבְלִי מַיִם זוֹרְמִים.
יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְּׁמָם.
*
בֵּן חַאנוֹן* שֶׁלִּי, נֶכֶד וָנִין.
לֵךְ לְךָ אֶל נִפְלְאוּת חַיֶּיךָ.
*(בערבית: מסור, חומל, רך, עדין, רגיש)
*
רוּתִי בַּר-סִינַי פּוֹצַעַת יְחֵפָה.
אִמָּא שֶׁלִּי בְּנַעֲלֵי גֶּחָלִים.
שָׁלֹשׁ נִצּוֹלוֹת בְּחֻלְצוֹת בּוֹעֲרוֹת.
רוּתִי בַּר-שָׁלֵו בִּכְנָפַיִם עִם רֶקַע לָבָן.
אֶמִיל שׁוּפַאנִי אַהֲבָה - מְרַחֵף נוֹגֵעַ בַּקַּרְקַע.
*
"אֶוִיל הַנָּבִיא, מְשֻׁגָּע אִיש הָרוּחַ". (הושע ט').
אַרְבַּע מֵאוֹת עַל הָרַמְפָּה בְּאוֹשְׁווִיץ.
חוֹפְנִים נֵרוֹת בְּכַף לִבָּם.
הוֹלְכִים חוֹמָה.
*
בְּנֵי שֵׁם

הָעֲרָבִים קוֹרְאִים בְּרַמְקוֹלִים, אֶת שְׁמוֹת קְרוֹבֵי הַמִּשְׁפָּחָה הָרְצוּחִים שֶׁל הַיְּהוּדִים.
מְרַקְּעִים אוֹתִיּוֹת עַל רְקִיעַ נְחֹשֶת.
חוֹרְצִים בָּחֵךְ, חָצָץ בְּאוֹשְׁווִיץ בִּירְקֶנַאוּ.
נִצְחוּ שֵמוֹת אֶת מִסְפַּרִים.
שֵׁמוֹת מֵעַל גְּדֵרוֹת וּמִשְׂרָפוֹת וּמִגְדְּלֵי שְׁמִירָה.
פִּילִיטוֹבְסְקִי הֶנְיֶה-רֵייזְל, אֵיכָה
פָּרַצְתִּי אֶל תּוֹךְ הַדְּמָמָה לְהָנִיף אוֹתָךְ כְּמוֹ תַּרְנְגוֹל.
*
בּוֹאִי, סַבְתָּא שֶׁלִּי, נִתֵן לָהֶם אֶת הַכְּאֵב שֶׁלִּי.
*
הָאֵפֶר שֶׁל אוֹשְווִיץ נִשָּׂא עַד סוּדַן.
תַג' אַלַּדִין אִיבְּרַהִים, , בֶּן-אָדָם,
אַל תִּכְרַע בִּלְבוּשְׁךָ הַלָּבָן!
אֵין פֹּה מַיִם חַיִּים.
אֶת הָאַגָּם מִלְאוּ בְּאֵפֶר. מֵי הַוִּיסְלָה הֶאֱפִירוּ.
אִמָּא הָלְכָה. כִּבְּסָה אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים בִּשְׁלוּלִית שֶזִּמֵּן אֱלֹהִים.
*
זוּגוֹת, זוּגוֹת מִבּוֹר דּוּמָה אֶל אֲרָרַט הַזִּכָּרוֹן.
סַבְתָּא הֶנְיֶה-רֵייזְל, "כְּמוֹ סְפִינָה", עִם סַבָּא יַקִּיר.
סַבָּא שָׁלוֹם - יַד קְטָנָה לְסַבְתָּא סְלוֹבֶה.
הַדּוֹדוֹת הַיָּפוֹת שֶׁלִּי, פְרִידָה וְאֶוָוה, פְּגִישָׁה רִאשׁוֹנָה,
הֲדָסָה וְצַאלִי - חָתָן וְכַלָּה,
רַק אֲנִי חֲסֵרָה.
*
קַח אוֹתִי הַבַּיְתָה בְּנִי.
***
9. "כַּוָּנוֹת".
מֵאוֹשְׁוִויץ אֶל חֵיק הַסְּפָרִים, לְהָבִין.
לִמְצֹא נֶחָמָה בְּמִלְמוּל הַמִּלִּים.
*
"לֵךְ" הַכַּוָנָה לְהָעִיד עַל שְׁנוֹת הֵעָדְרוּת מִכָּאן
בְּרִיקּוּד הָרַגְלַיִם וְהַגְּבָעוֹת".
"שֵׁב" הַכַּוָּנָה לְהַחֲשׁוֹת עַד שֶׁתִּלְמַד לְהַבְחִין".
(יוֹרָם וֶרֶטֶה. "בַּעַל בַּיִת". עמ' 74) .
בַּכְּנִיסָה נָשִׁיל אֶת נְעָלֵינוּ
וּנְחַטֵּא אֶת בְּגָדֵינוּ בַּטַּל וּבַשֶּׁמֶשׁ הַיָּם תִּיכוֹנִית,
מְזֵּכֶר טֻמְאָה וּמִחֵטְא שִׁכְחָה.
*
נֵשֵׁב
וְנִשְׁתֹּק מַהּ נוֹרָא
עַד שֶׁנִּלְמַד
לִבְרוֹר עֲדָשִים עַל שֻלְחַן הַמִּטְבָּח.
***

יוני 03 – מרץ 04. טבעון.

לאנה זימרני - תודה עבור מלאכת הניקוד.

פואמה "יוצאת להבראה" 1997

הפואמה "יוצאת להבראה" פורסמה ב"עתון 77", שנה כא', גליון 209 , תמוז תשנ"ז, יולי 1997

יוצאת להבראה/רות בן-דוד
------------------
התנאים חתומים.
הם כבר לא מקבלים שום שיניים,
התביעה גם אינה מכסה
עצמות פעילות (איך זה בכלל נשארו עצמות?)
ולא את כל הקוואץ' הזה על לבבות וייסורי כליות, שאי אפשר לימנות
ואי אפשר למדוד, במכשירים מדויקים.
יש חשיבות רבה מאד לנקוט
בכל האמצעים למנוע
את כל הסיכונים אשר אורבים
לדיווחים מדעיים.
הדברים הם לגמרי פשוטים:
או שיש או שאין מיספרים,
יש או שאין לך זרוע.
ואין שום עילה להפנות
אליהם אצבעות לבנות. נקודה.
זה לא ברשימה.
הם אינם מחזיקים
את עצמם אשמים
לילדות בלי כפפות, נעליים, ויטמינים, עצי הסקה, ענפי משפחה, אהבה וכן הלאה.
גבירתי הנכבדה,
הרי זאת הייתה מלחמה אז, בשם אלוהים. שורה חדשה.
* * *
"חת, שתיים, שלוש ארבע, מגרמניה היטלר בא",
חת, שתיים, שלוש ארבע, חיילת זעירה יצאה למלחמה.
חיילת עייפה יוצאת להבראה,
שלוש ארבע, מגיע לה.
* * *
WIEDERGUTMACHUNG , זה עשיית שוב טוב איתי.
זה תכנון ארך טווח לניקוי יסודי
ואני הסבון למצפון גרמני.
הם לא יצליחו לסדר אותי. אני לא מצליחה להבריא.
* * *
קו נטוי, עצבים.
הסעיף היחיד שאיננו ניתן לערעור, בכל הסיפור.
בתנאי שלא היו שום סימנים קודמים במשפחה.
אימא שלך, לא הייתה, עצובה לפעמים?
אימא שלי, כן הייתה, מאושרת נורא.
כל הדרך לשטוטהוף זימרה ורקדה. היא אהבה לנסוע.
* * *
"כשנותנים לוקחים, כשמכים בורחים".
כשנותנים לוקחים, כשמכים לוקחים.
כשלוקים לוקחים, כשלוקחים לוקים.
* * *
חמישים ולא חסר אחד,
שנים
ועשרים ואחד ימים להבריא.
שטוחה בקשתי.
העקרונות יפים לאגרטל הנעורים.
"בחור כארז, משתין כברז"
ואזובי הקיר מאריכים ימים.
* * *
המרקים מרפדים את הזיקנה.
סוף סוף נפל לי חלק בירושה.
שיתפגרו, ביחד עם הנס הכלכלי,
עכשיו יש לי עניין בערך של המרק הגרמני.
* * *
אני רודפת בצע עלובה,
אני שיילוק ממין נקבה,
יהודייה
זיכרי את כל אשר עשה.
* * *
"כל ימי חייך"
ימי חייך - הימים
כל ימי חייך - הלילות.
על משכבי אני מבקשת פנים,
סופרת אותם כמו כבשים,
מחליפה תפקידים ותוהה
כמה זמן זה היה
לוקח להם להבריא ממותי,
לעשות ילדים חדשים. על פני.
***
לא תעשי לך הורים אחרים,
לא בשמיים ממעל ולא בתוך האדמה.
למען יאריכון ימיך על פניה לזכור.
לחטט ולנבור ולחפור ולחקור, שאדע מה הייתה
המשאלה האחרונה,
הַשאלה, הַמחשבה, הַנשימה הַ
* * *


הסבירו לי פנים.
האירו לי פנים
לחצות חשכה כסכין. "כשמכים בורחים".
אנה מפניכם אברח.
אנא.
* * *
בקשתי שטוחה: אישור להבראה.
"אם אין אני לי מי...", אבל אני אין לי.
הם היחידים מאז שנשארו אתי.
למרות שאומרים לי, שזה גרמנים אחרים - לא קונה.
מה שאני צריכה, זאת כתובת אחת יציבה.
* * *
הגרמנים אישרו לי פיצויים.
כשמצבי הורע, הגרמנים אישרו לי הבראה,
הרי שאני מאושרת להם בטוב וברע
ומה יכול כבר להפריד בינינו?
שנינו נפגשים בים המוות.
* * *
כובע גדול, משקפים וורודים, טונות של קרם הגנה, של קרם הסוואה, של קרם הטעיה,
שלאק, שלאקזאנה עם תות גינה.
אני כבר כולי לבנה. צפה כמו דג על המים, הבטן למעלה, העור מבוקע.
הגרמנים מלאי חיים. הם חגים מסביבי, מתיזים רסיסים.
"כשמכים בורחים", גם כשנותנים.
אהילים עושים היום מחומר סינטטי.
* * *
המלון מלא אותם כמים לים.
אני מבינה את שפתם, זוכרת עוד כמה מלים:
ראוס - זה שלום. יודישה שוויין - זה האבא שלי, שייסה - היו יהודים.
* * *
אני עושה להם האנשה והם יוצאים לי די דומים.
באים - הולכים,
יושבים - קמים,
צוחקים
וחסר רק שהם גם בוכים לפעמים.
לועסים בשיני ויטמינים, משאירים בצלחות למאה סינים.
* * *
"אם לא תאכלי את הדייסה, תאכל אותך המכשפה",
אם אין חלב ואין גריסים, יאכלו אותי הגרמנים.
כל כך הרבה אוכל זורקים, מבריאים ולוקחים פיצויים.
* * *

לחם זיכרון, לחם שיכחה.
לחם בגידה, לחם נקמה.
לחם הפגנה, לחם במחאה.
"הלחם היום זה לא מה שהיה",
* * *
יובל ועוד אין לי שמיטה.
הוא עוד בכלל לא היה.
יא, יא, עוד יש לו גרוס מאמא.
הוא קנה לה כאן מים קדושים.
מרמת הגולן הוא הציץ וראה במקלחת, את כל המדינה מתקלחת (איזה שדיים יפים)
והבין שאנחנו לגמרי צודקים.
בנצרת כבר פעם היה. מחר ייסע לירושלים, באילת הוא יהיה מחרתיים.
"מי שיש לו כוח , אין לו מוח".
עוד אין לו מה לזכור, עוד אין לו מה לשכוח.
* * *
בשולחן מימין, מפליגים.
"כשחזרתי לכפר כלם שם זכרו עוד את סבא שלי, אבל איש לא זכר
מי גזר, מי דחף, מי ידה, מי ירה".
ועונה השני לו: "הייתי באושוויץ."
הצלחת ריקה. הם תמיד מוכנים למנה הבאה
(ניצלו מאיזו רפסודה טרופה, או מה?).
מפת השולחן עוד זוכרת כותונת פסים. המרק די טעים.
מיספרים רוחשים בבשר, שנחשף לשרוול הקצר.
לא מי ים ולא שמש מדבר.
* * *
"בריא להתרחץ בים המלח. צריך להיות בריא."
"כשנותנים - תיקחי, תיקחי, מיצווה. זה רק טיפה".
"במילא הם לא יכולים את כל מה"
* * *
בימים מבריאים, בלילות כדורים.
בארנק שליד המיטה, מוכנים להנשים, חיוכי הנכדים
(שם שני: נקמה ונחמה).
בשבת מזמרים לבית אבא.
יד אחת חסרה למשחק הקלפים.
* * *
לקחתי הבראה.
פעם פה היה --- ממש סדום ועמורה. היום ביבליותרפיה.
איזו אישה! לא ברחה, לא לקחה.
הפכה את עצמה לדימעה יבשה ועשתה לעצמה מציבה.
חה-חה-סכה מעצמה משפט ספרותי, לאור הזריחה, על צוק המצדה.
***
אשמתי, בגדתי, נגזלתי,. נצלתי, נשארתי בחיים, לקחתי, לא שכחתי.
מדובר בכל כך יתומה שעד לא ידעה בין אמת לחובה
***
מי שמביט אחורה - טם טררם
שם יקפא לעולם
(וייטב לו וייחם).
* * *
סופרת קירות ושורטת ימים
אחד ועשרים במכה.
לילות, שזוכרים את כל מה שרוצים
ואומרים שצריכים לשכוח
לשמוע ריח מגפיים ונשימת כלבים מתים.
* * *
ויש לפעמים שבלילה,
נפתחים מגופי הסכרים, בראשי ההרים הרחוקים, שם למעלה.
קצרים כברק הזרמים.
סוחפים, מנקים ושוקעים
במקום הנמוך ביותר בעולם,
כאילו רק משל היה.
* * *
המרק הגרמני חילחל לו לאנגזאם, אבל בביטחה.
בנו מרפאה, קנו לנו כלי נשימה לתזמורת הנוער,
גם טנקים נותנים,
"שרק יהיו בריאים לנו, החיילים"
אם לוקחים כשנותנים, אז נותנים כשלוקחים.
סליחה, אבל אין לי.
***

רוחק'ה שלי

רות אלפרן בן-דוד קוראת שיר שכתבה על דודתה רוחק'ה